משנה: 7a אֵלּוּ דְּבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דְּמַאי בְּכָל מָקוֹם. הַדְּבֵילָה וְהַתְּמָרִים וְהֶחָרוּבִין הָאוֹרֶז וְהַכַּמּוֹן. הָאוֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
והאורז שבחוץ לארץ כל המשתמש ממנו פטור. ואפילו בארץ ישראל משום דמנכר טפי ולא אתי לאחלופי בשל ארץ ישראל ושאר כל אלו הנזכרים במתני' יש מהן שדוגמתן בח''ל והא דחשיב להו שמתעשרין דמאי בכל מקום הוא מאותן החשובין שבמינים הללו שאין מצויין אלא בא''י ואותן הן שבידוע שמא''י באו:
והכמון של הארץ ג''כ ניכר הוא לפי שהוא ישר וגדול:
והאורז. של הארץ שהוא ניכר לפי שהוא לבן ביותר:
מתני' אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום. אפי' מכזיב ולהלן שהוא מקום שהחזיקו עולי מצרים בלבד לפי שידועין הן שמארץ שהחזיקו עולי בבל הן באין שאין דוגמתן אלא שם:
הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן שׁוּם בַּעַל בֶּכִי וּבָצֵל שֶׁל רִכְפָּה וּגְרִיסִין הַקִּילִקִּין וַעֲדָשִים הַמִּצְרִיּוֹת. הַמִּינִין הַלָּלוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ כְּיוֹצֵא בָּהֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צָֽרְכוּ חֲכָמִים לִיתֵּן לָהֶן סֵימָן. אֲבָל הָאֶלַּצַּרִין וְהָאַפִּסְטֻקִּין וְהָאִצְטְרוֹבֳלִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָּהֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא צָֽרְכוּ חֲכָמִים לִיתֵּן לָהֶן סֵימָן. אָמַר רִבִּי אָבִין הָדָא מַתְנִיתָא חִילּוּפָא חִיּוּב הַמִּינִן הָאֵלּוּ עַל יְדֵי שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָּהֶן בְּחוּצָה לַאָרֶץ צָֽרְכוּ חֲכָמִים לִמְנוֹתָן. וְהָא דְּבֵילָה בְּבוֹצְרָה. שְׁחוּקָה הִיא. וְהָא תְמָרִין בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיָּא. דְּקִיקִין אִינּוּן. וְהָא חָרוּב בְּכִיאָרִי גִּידּוּד הוּא. וְהָא אוֹרֶז בְּחוֹלָתָא אַכְּתַר הוּא סִימוּק הוּא. וְהָא כָּמוּן בְּקִיפְּרוֹס. עָקוּם הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל האלצרין וכו'. מיני פירות הן וניכרין הן שמח''ל באו לפי שאין כיוצא בהן בא''י לא הוצרכו חכמים ליתן להם סימן:
עקום הוא ואינו ישר כשל א''י:
והא כמון. שכיח בקיפרוס. והוא אי ציפרנ''ם:
אבתר הוא סימוק הוא. אבתר מל' אברא כלומר מראה עופרת יש לו או מראה אדום ואינו לבן כשל א''י:
גידוד הוא. נפרץ ונפגם כעין חתיכות חתיכות:
בארי וחולתה. מקומות מחו''ל הן:
והא תמרין באלכסנדריא של מצרים. ומשני דקיקין אינון ואינם עבין וגדולים כשל א''י:
שחיקה היא. ואינה שלימה כשל א''י א''נ מראה כהה יש לה כהאי כיתנ' שחיקא:
והא דבילה בבצרה. שכיחא ובצרה בארץ אדום היא כדכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה:
הדא מתניתא חילופא. והנשנין במתני' כאן בהיפוך הן שחיוב המינין הללו שיהו מעשרין דמאי בכל מקום לפי שאין כמותן בח''ל וניכרין הן שמא''י באין וצרכו חכמים למנותן ולא הוצרכו ליתן להם סימן:
ע''י שיש כיוצא בהן בא''י צרכו חכמים ליתן להם סימן. ע''ש מקומן שלא להחליף באותן המינים המצויין בארץ:
המינין הללו. ותני עלה בתוספתא (דסוף מעשרות) ושם הגי' מהופכת וט''ס הוא וגי' דהכא נכונה היא:
לפי שהמינין אלו הן מדבריות וחזקתן מן ההפקר:
גמ' תמן תנינן. בסוף מסכת מעשרות שום בעל בכי וכו' פטורין מן המעשרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source